tamarzliv_big_stone_sculptor_with_a_chisel_a_cinematic_ultra__f86e034d-feef-414b-ba2f-33f5

שמואל (שמואליק) ליפשיץ

1927–2016

שמואליק ליפשיץ היה לוחם פלמ"ח, ממקימי קיבוץ פלמחים, דייג, מדריך ימי ואמן אבן.

חייו ויצירתו נשענו על עבודה יומיומית, קשר עמוק למקום ופעילות קהילתית ענפה. שילוב זה הפך את אמנותו לחלק מהמרחב הקיבוצי עצמו, ולא ליצירה העומדת מחוץ לו.

ילדות וחומר

שמואליק נולד בתל אביב בשנת 1927, בן לרבקה ולאברהם ליפשיץ, פסל במקצועו. העבודה בחומר ובכלים הייתה חלק טבעי מהבית; שפת היצירה נטמעה בו מתוך עשייה יומיומית ולא מלימוד פורמלי. כבר בילדותו נוצר אצלו הקשר הישיר שבין היד, הכלי והחומר הגולמי.

מהפלמ"ח אל החולות

בשנת 1946 התגייס לפלמ"ח במסגרת הכשרת הצופים (גרעין ד'). במלחמת העצמאות שירת בגדוד השלישי של חטיבת יפתח, השתתף בקרבות ונפצע בפשיטה על סאסא. עם תום המלחמה, באפריל 1949, עלה עם חבריו לקרקע והיה ממקימי קיבוץ פלמחים, יישוב שנולד מתוך חיבור בין הים, העמל וחיי הקהילה.

עבודה, ים וחיי יומיום

בפלמחים עבד שמואליק בענפים רבים: פלחה, פרדסנות, רפת והפעלת עגורן במפעל "ספנקריט".

לצד עבודתו בחקלאות היה דמות מרכזית בענף הימי של הקיבוץ כדייג ומדריך. עבורו, הפיסול לא היה עיסוק נפרד מהחיים, אלא המשך טבעי שלהם, חלק מהמפגש עם האנשים, הים והעבודה בידיים.

אמנות מתוך המקום

הפסלים של שמואליק נוצרו מתוך המרחב הציבורי ולמענו. הם הוצבו על הדשא, בשבילי ההליכה ובקרבת החוף, כחלק בלתי נפרד מהנוף. רבות מהדמויות מבוססות על אנשים ממשיים מהקיבוץ.

לעיתים השתמש בגיבוס ישיר של הגוף כחלק מתהליך היצירה, ופיתח שיטות יציקה ועיבוד ייחודיות בבטון ובאבן. האמנות שלו לא ביקשה להתבלט, אלא להשתלב ולהפוך לחלק מהקהילה. לאורך שביל המורשת ניתן לראות את הפסלים כחלק מהמרחב שבו נוצרו.

בית מרים
מוזיאון הים ומלואו

בשנת 1969 היה שמואליק בין מייסדי מוזיאון "בית מרים". אשתו, מרים ליפשיץ ז"ל, הייתה שותפה מרכזית ליוזמה ולהקמה, והמוזיאון נקרא על שמה.

האדריכל שמואל (מילק) ביקלס הוזמן לתכנן מבנה המשתלב בנוף החוף ובמרחב הקיבוצי. שמואליק היה מעורב בכל עשייה מוזיאלית: מליקוט ממצאים ותיעוד ארכיאולוגי ועד רפאות ויצירת רפליקות לתצוגה. עבורו, המוזיאון היה המקום שבו העבר, החומר והים נפגשים.